רותקתי על ידי דמויים של אור המשתקף במים או על פני קירות. אלה הוליכו אותי באופן הדרגתי מציור ריאליזם אל ההפשטה ואל הציור המופשט. האור הנופל על בועות מים, על בועות סבון או דרך תריסים על קיר החדר איבד את המסגרת הסיפורית התאורית וקיבל משמעות ועצמאות משל עצמו. בתפקידו החדש הוא האיר את פני הציור וגילה למתבוננים ולי את עורו של הציור. פני השטח של הציור הפכו להיות נושא הציור ועליו נגלו ריצודי האור המרקדים בין צלליות. צלליות אלה לעיתים התחככו אחר הסימנים עצמם כזימזום והד החוזר מאינסוף, כיד על הדופק המחפשת ועוקבת אחר סימני החיים - סימנים כשפה - כתבי יד נוצרו. עיתים הצלליות התגבשו והפכו לרוחות של דמויות המופיעות ונעלמות חזרה אל תוך פני השטח החומריים של הציורים. תוך כדי התהליך, התגבשה שפה אישית.

 

אוצרת: מירה כהן