"כשהנך נטוע היטב בקרקע, אינך חושש לעוף

גופך היציב מעניק שיווי משקל לנפשך"

כך אומרת דינה, הנטועה בקרקע עם בסיס רחב במדעים. היצירה עבורה הינה תהליך של איזון הרציונלי והעמקה ברוחני ובאמוציונלי.

 

נקודת המוצא לתערוכה הם מגדלי עזריאלי הבנויים זכוכית ופלדה. הציורים מתמקדים בקטע של הבניין ומבקשים ללכוד את החולף והמשתנה ובו בזמן את המהותי והקבוע.

הציורים מהלכים על הגבול הדק שבין הפיגורטיבי למופשט. צורות גיאומטריות מינימליסטיות (מסגרות החלונות) יחד עם שכבות צבע שקופות, זו על זו בעבודה חופשית.

​

עבודות אלה מזכירות עבודותיהם של אמנים אמריקאים החל משנות ה- 20 של המאה העשרים, אמנים שעסקו בצורות של אדריכלות אורבנית מודרנית, באופן מינימליסטי, כמו מונדריאן, פול קליי או פינינג'ר ואמנים שעבודותיהם מרכבות משדות צבע כמו ברנו ניומן ורותקו.

 

דינה, בעבודתה משלבת שדות צבע "ספיריטואליסטים" עם צורות גיאומטריות מינימליסטיות תוך איזון והרמוניה בין השניים.

 

העיסוק באור הוא עיקר העבודה. החלונות יוצרים ריתמוס גיאומטרי שמבטא פנים וחוץ, מעל ומתחת, אור וצל ושכבות הצבע השקופות מייצגות חלל ועומק, בהירות ועמעום.

 

מתוך כל אלה עולה השאלה:

האם זה חלל פיזיקלי, חלל שמתאר מציאות, או שמא חלל נפשי?
 

אוצרת: אליזבט דור